לדלג לתוכן

9K37 בוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
9K37 בוק
מערכת הבוק
מערכת הבוק
מידע כללי
סוג מודל נשק עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה מייצרת רוסיהרוסיה רוסיה
משתמשים עיקריים הצבא האדום עריכת הנתון בוויקינתונים
שנת ייצור 1979
תקופת השימוש 1979–הווה (כ־45 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
דגם קודם 2K12 קוב
מערכה מרכזית המלחמה בדרום אוסטיה, מלחמת האזרחים באוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע טכני
אורך 5.55 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
9M38
מידע בסיסי
קוד נאט"ו Gadfly עריכת הנתון בוויקינתונים
ייעוד מודל נשק עריכת הנתון בוויקינתונים
ארץ ייצור ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
פעילות מבצעית המלחמה בדרום אוסטיה
מלחמות ומבצעים המלחמה בדרום אוסטיה, מלחמת האזרחים באוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת השירות 1979–הווה (כ־45 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
משתמשים הצבא האדום עריכת הנתון בוויקינתונים
פלטפורמת שיגור רכב שיגור 9K37, 9K317
גרסאות 9M38, 9M38M1, 9M317
מאפיינים כלליים
הנעה מנוע רקטי דלק מוצק
משקל 690 ק"ג, 715 ק"ג
ממדים
אורך 5.55 מ'
קוטר 40 ס"מ
מוטת כנפיים 86 ס"מ
ביצועים
מהירות 3 מאך
טווח 30 ק"מ
גובה טיסה 14,000 מטר
ראש קרב והנחיה
ראש קרבי 70 ק"ג
מרעום קרבה (מכ"ם)
הנחיה מכ"ם חצי אקטיבי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מערכת ה"בוק"רוסית: "Бук" – עץ אשור) היא משפחה של מערכות נ"מ מתנייעות לטווח בינוני שפותחה על ידי ברית המועצות ובהמשך על ידי רוסיה. מערכת זו אמורה להתמודד עם מטוסים, מסוקים, כטב"מים, טילי שיוט, ופצצות מונחות. המערכת סומנה על ידי נאט"ו בסימון SA-11 "גדפלי" ו-SA-17 "גריזלי". המערכת נועדה להחליף את מערכת ה-2K12 קוב.

פיתוח המערכת החל בשנת 1972. פותחו במקביל שתי מערכות, אחת יבשתית ואחת ימית. בניגוד למערכת הקוב שקדמה לה, הדרישה ממערכת זו הייתה שכל משגר יוכל לשמש כסוללה מלאה ללא תמיכה של כלי רכב נוספים. המערכת הוכנסה לשירות בין השנים 1978-1980. הגרסה הימית, שנקראת 3S-90 "אורגן" משתמשת באותם הטילים. גרסה זו הוכנסה לשירות בשנת 1983 במשחתות מסוג "סוברמני".

בשנת 1983 נכנסה גרסה משופרת שנקראה BUK-M1. בגרסה זו שופרו המכ"ם, סיכויי הפגיעה ויכולות הל"א. גרסה מתקדמת יותר, BUK-M1-2 נכנסה לשירות ב-1998. בגרסה זו ניתן להשתמש בטיל מתקדם יותר, 9M317, בנוסף לדגם הישן יותר. גרסה זו מסומנת על ידי נאט"ו כ-SA-17. במקביל לגרסה היבשתית הוצגה גם גרסה ימית משופרת שסימונה בנאט"ו SA-N-7B ו-SA-N-7C. הצבא הרוסי הכריז על כך שבעתיד תיקלט מערכת מדגם חדש יותר – BUK-M3.

תיאור המערכת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוללת בוק מורכבת מרכב פיקוד, מכ"ם גילוי, שישה משגרים ושלושה נושאי טילים. זמן הפריסה של הסוללה עומד על כ-5 דקות וכן גם זמן הקיפול. זמן התגובה של הסוללה עומד על 22 שניות. המשגר בנוי על תובה זחלית GM-569 ולו צוות של שלושה לוחמים. למכ"ם של המשגר טווח עקיבה של 32 ק"מ וגובה מרבי של 15-22 ק"מ והוא מסוגל להנחות שלושה טילים בו זמנית למטרה. המשגר נושא ארבעה טילים. למשגר מערכת עקיבה אלקטרו-אופטית בעלת מצלמה תרמית ומד טווח לייזר. מכ"ם המשגר הוא 9S18. מכ"ם הגילוי של המערכת הוא 9S35, בעל טווח גילוי של 85 ק"מ. כל רכב נושא טילים מכיל 13 טילים. המערכת משתמשת במחשב הסובייטי ארגון-15A.

גרסת המערכת 2K12 קוב 9K37 בוק 9K37M בוק-M1 9K37M1-2 9K317E 3S90M/3S90E (הגרסה הימית)
טיל 3M9 9М38 9М38M1 9М38M2 9M317 9M317ME
כינוי בנאט"ו SA-6 Gainful SA-11 Gadfly SA-11 Gadfly SA-17 Grizzly SA-17 Grizzly SA-N-12 Grizzly
נכנס לשירות 1966 1980 1984 1998 2007 2004
מספר טילים למשגר 3 4 4 4 4 12/24/36
משקל הטיל 599 ק"ג 690 ק"ג 690ק"ג 690 ק"ג 720-710 ק"ג 581 ק"ג
טווח 24-3 ק"מ 30-4 ק"מ 35-3 ק"מ 42-3 ק"מ 50-3 ק"מ 32-2.5 ק"מ
רום 11,000-800 מטר 14,000-30 מטר 22,000-30 מטר 25,000-30 מטר 25,000-25 מטר 15,000-15 מטר
מהירות הטיל (מאך) 2.8 3 3 3 4 4.5

שימוש מבצעי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במזרח התיכון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במזרח התיכון המערכת מבצעית, בין השאר, בצבאות סוריה ומצרים.

על פי פרסומים זרים, מערכת כזו הושמדה על ידי ישראל בתקיפת חיל האוויר בסוריה ב-31 בינואר 2013, בשיירת נשק שהייתה מיועדת לחזבאללה.

ב-10 בפברואר 2018 ישראל תקפה והשמידה שלוש מערכות של SA-17 וגם SA-5, זאת בתגובה לירי לעבר מטוסי F-16 שאחד מהם הופל בשטח ישראל, כנראה על ידי טיל SA-17.[1][2]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא 9K37 בוק בוויקישיתוף


הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]